לרגל עונת ההפגנות

נשבעתי לעצמי לא להפוך את זה לבלוג חפירות, למרות שאלוהים עדי לכך שבתור נביאת זעם כל מהפכות העולם מתערבלות לי בבטן מאז ומתמיד ואירועים כמו של השנה האחרונה בעולם והשבועות האחרונים בארץ רק מתסיסים בי את המהפכות כמו שמרים בעוגה בלחם (אחח איזו מטפורה. אני מבסוטה), אבל כאמור, הסטייל הוא בחשיבות עליונה אצלי ולכן לא ארד לחפירות והטפות מוסר שאצטער עליהן בבוקר שאחרי, אלא רק אצביע על מספר נקודות להכוונת המהפכה לכיוונים נכונים. וביתר דיוק: הכוונה לבלוגרים.

בשבוע האחרון כל בלוגר מצוי שולף את חשבון ההכנסות וההוצאות שלו, כדי להוכיח לנו שמעמד הביניים נשחק על בשרו ממש, ונופל לפחים ומלכודות אין ספור של מהן מותרות ומה המדינה צריכה לתת מתוקף היותה מדינה. בתוך כך הוא שוכח שמאבק חברתי צריך להתנהל על בסיס ממוצע ואומדנים סטטיסטים של הכנסות/הוצאות/מדדים ושאר דברים הנתנים לכימות בקרב כלל האוכלוסיה ולא לפי תחושות הבטן של חשבון הבנק הפרטי שלו. לפיכך, גם אם אתה יכול לממן לעצמך חינוך פרטי לילדיך עדיין אתה צריך לשאוף לחינוך ציבורי מצויין לכולם בלי קשר להכנסה שלך. מה שפעם נקרא סולידריות ונפל עם החומה בברלין. לכן החלטתי להכין רשימה קצרה המסבירה את ההבדל בין מותרות לבין למה המדינה צריכה לעזאזל לדאוג:

על המדינה לספק לאזרחיה באופן שוויוני (לא בהכרח בסדר הזה):

1. מים זורמים

2. מזון בריא בסיסי (פחמימות מלאות, ירקות, פירות ודגנים. בשום אופן לא מוצרים מהחי שנוצרו בטרבלינקה)

3. דיור בטוח (קניין/שכירות ארוכת טווח)

4. בריאות

5. חינוך

6. רווחה

7. תחבורה ציבורית

המדינה אינה מחויבת לתת לאזרחים:

1. הוצאות על בתי קפה

2. הוצאות על חדרי כושר/שיעורי פילטיס/מסאז'/ בריכה

3. נסיעות לחו"ל (שיקום בבקשה מי שלא נסע לחו"ל בעשור האחרון לפחות פעם אחת)

4. רכב פרטי

5. בילויים: קולנוע, תאטרון, מופעי מוסיקה, לאונרד כהן וכו'

6. טיפולי שיער/פנים

7. בגדים שאי אפשר לקנות בשוק.

ולכל המתמרמרים אני אזכיר שבשביל לחיות ברמת החיים שהתרגלנו אליה בעולם המערבי, מילארדי אפריקאים ואסיאתים נידונו לחיי עבדות ורעב.

מודעות פרסומת
Published in: on 27 ביולי 2011 at 19:28  Comments (3)  

The URI to TrackBack this entry is: https://humusthemarker.wordpress.com/2011/07/27/%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%aa/trackback/

RSS feed for comments on this post.

3 תגובותכתיבת תגובה

  1. אכן אין למדינה חובה לספק את הדברים שברשימה השניה, אבל יחד עם זאת כדאי למדינה לדאוג שלמעמד הביניים יישאר מספיק כסף ביד גם לפינוקים. אחרי הכל, לעבוד מחושך עד חושך בשביל לממן איתו את הרשימה הראשונה בלי שנשאר שום דבר בשביל הנפש, זה לא משהו שאפשר לסחוב איתו הרבה זמן – ובסופו של דבר מעמד הביניים (גם בתנאים אופטימליים) הוא הנושא על גבו את שאר האוכלוסיה באשר הוא משלם המיסים העיקרי ואינו צורך שירותי רווחה.

    וראי רשימתה המצויינת של ואנדר בנושא "מהם מותרות":
    http://vandersister.wordpress.com/2011/07/25/misery/

    • נסה לנתק רגע בין כסף לפינוקים. זה דבר אחד לעבוד בין חושך לחושך, ודבר שני להוציא כסף. נגיד שאתה עובד מעט, מצד שני בזמן שנשאר אתה עוסק בפעלויות בשביל הנפש שאינן גוזלות משאבים רבים: למשל, משחק שח, או יושב בגן ציבורי, או הולך לים. מי קבע שבילויים חייבים לעלות כסף ולהניע את גלגלי הכלכלה? הנה פתרת גם את רווחת כולם, גם את הרחבת הנפש שלך וגם את בעיית המשאבים המוגבלים של העולם.
      זאת ועוד: מעמד הביניים לא נזעק כשהפריטו לו את החינוך והבריאות והרגו את הרווחה, כי הוא עוד היה יכול לשלם עליהם באופן פרטי. רק כשהבעיה התחילה לגעת בו הוא נזכר למחות. אם למעמד הביניים לא אכפת מהמעמד הנמוך, למה שלמאיון העליון יהיה אכפת מכל השאר?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: