לרגל עונת ההפגנות

נשבעתי לעצמי לא להפוך את זה לבלוג חפירות, למרות שאלוהים עדי לכך שבתור נביאת זעם כל מהפכות העולם מתערבלות לי בבטן מאז ומתמיד ואירועים כמו של השנה האחרונה בעולם והשבועות האחרונים בארץ רק מתסיסים בי את המהפכות כמו שמרים בעוגה בלחם (אחח איזו מטפורה. אני מבסוטה), אבל כאמור, הסטייל הוא בחשיבות עליונה אצלי ולכן לא ארד לחפירות והטפות מוסר שאצטער עליהן בבוקר שאחרי, אלא רק אצביע על מספר נקודות להכוונת המהפכה לכיוונים נכונים. וביתר דיוק: הכוונה לבלוגרים.

בשבוע האחרון כל בלוגר מצוי שולף את חשבון ההכנסות וההוצאות שלו, כדי להוכיח לנו שמעמד הביניים נשחק על בשרו ממש, ונופל לפחים ומלכודות אין ספור של מהן מותרות ומה המדינה צריכה לתת מתוקף היותה מדינה. בתוך כך הוא שוכח שמאבק חברתי צריך להתנהל על בסיס ממוצע ואומדנים סטטיסטים של הכנסות/הוצאות/מדדים ושאר דברים הנתנים לכימות בקרב כלל האוכלוסיה ולא לפי תחושות הבטן של חשבון הבנק הפרטי שלו. לפיכך, גם אם אתה יכול לממן לעצמך חינוך פרטי לילדיך עדיין אתה צריך לשאוף לחינוך ציבורי מצויין לכולם בלי קשר להכנסה שלך. מה שפעם נקרא סולידריות ונפל עם החומה בברלין. לכן החלטתי להכין רשימה קצרה המסבירה את ההבדל בין מותרות לבין למה המדינה צריכה לעזאזל לדאוג:

על המדינה לספק לאזרחיה באופן שוויוני (לא בהכרח בסדר הזה):

1. מים זורמים

2. מזון בריא בסיסי (פחמימות מלאות, ירקות, פירות ודגנים. בשום אופן לא מוצרים מהחי שנוצרו בטרבלינקה)

3. דיור בטוח (קניין/שכירות ארוכת טווח)

4. בריאות

5. חינוך

6. רווחה

7. תחבורה ציבורית

המדינה אינה מחויבת לתת לאזרחים:

1. הוצאות על בתי קפה

2. הוצאות על חדרי כושר/שיעורי פילטיס/מסאז'/ בריכה

3. נסיעות לחו"ל (שיקום בבקשה מי שלא נסע לחו"ל בעשור האחרון לפחות פעם אחת)

4. רכב פרטי

5. בילויים: קולנוע, תאטרון, מופעי מוסיקה, לאונרד כהן וכו'

6. טיפולי שיער/פנים

7. בגדים שאי אפשר לקנות בשוק.

ולכל המתמרמרים אני אזכיר שבשביל לחיות ברמת החיים שהתרגלנו אליה בעולם המערבי, מילארדי אפריקאים ואסיאתים נידונו לחיי עבדות ורעב.

מודעות פרסומת
Published in: on 27 ביולי 2011 at 19:28  Comments (3)