אחת לשנתיים שלוש זה חוזר: כמו מבצע בעזה, מתקפה בצפון או שביתה בנמלים, כרוניקה ידועה מראש- החילונים ראש בראש בחרדים. פעם סוגרים כביש, פעם פותחים חניון בשבתות, פעם מוכרים לחמניות בפסח ופעם מושיבים את הבחורות מאחור. עוד פעם "הגיעו מים עד נפש", עוד פעם "לוקחים לנו את המדינה". מהצד השני יוצאים החברה מהכוללים לחופשת חנוכה, פסח או סתם "בין הזמנים" (שבתות חמות וארוכות, לא פלא שמשעמם כל כך), מוציאים קצת אנרגיה בכיכר השבת, זורקים פה ושם אבנים, צועקים לשוטרים העייפים "נאצים". כמה רבנים זועקים "גזרות", כמה אחרים מגנים, חברי כנסת חילונים עולים על הבריקדות ומודיעים ש"עד כאן", והכל מוכר ומשומש עד לעייפה. בסוף הרוחות שוככות, מקימים שתי ועדות בכנסת, מגישים שניים שלושה בגצ"ים, העניינים מתחילים לשעמם את כולם, ואיזושהי פשרה מושגת, לרוב אף אחד לא זוכר חודשיים אחר כך מה הייתה הפשרה, כי בעצם, לא התכוונו להגיע לירושלים באמת אף פעם, וגם לא לעלות לאוטובוס בבית שמש. ככה זה אצלנו במזרח התיכון: המפלצת דורשת את שלה, ואם לא מורידים את רפיח אז משביתים את חברת החשמל, ואם לא זה ולא זה אז יאללה, בוא נרד למטה ונריב עם השכנים על הפרדת דת ומדינה.
תכלס, מבחוץ זה נראה די טיפשי. לכו לישון.
פוסט חתרני(!) שלא כולל את השורש ה.ד.ר.
